פסק-דין בתיק עפ"ת 19966-08-12

ערעור על גזר דין של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופטת גרבי), מיום 8.7.12 בתיק פ"ל 1043-07-12, לפיו הורשע המערער על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בפסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, תקופה העולה על שישה חודשים, לפי סעיף 10(א) לפקודה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל - 1970, ונהיגה בדרך שאינה עירונית, במהירות העולה על המהירות המותרת במקום, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה. על המערער נגזרו עונשים של פסילת רישיון נהיגה בפועל, לעשרים וארבעה חודשים, קנס כספי, פסילה על תנאי, ומאסר על תנאי. 

מדובר במערער שנהג כשהוא פסול לנהיגה, במהירות 152 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת  100 קמ"ש.

בית משפט קמא ציין בגזר הדין, כי מדובר במערער שלחובתו עבר תעבורתי שאינו מכביד (32 הרשעות בוותק נהיגה של 22 שנה). הרשעותיו אינן בעבירות חמורות, ועבירת המהירות האחרונה בה הורשע, היתה מסוג ברירת משפט, ובוצעה לפני 20 שנה. בנסיבות אלה, ולמרות שבית משפט קמא אזכר את ההלכה לפיה העונש הראוי בעבירות של נהיגה בפסילה הוא עונש של מאסר בפועל, סבר שנוכח עברו המקל של המערער וגילו, אין צורך בענישה מחמירה, ודי בענישה צופה פני עתיד. לפיכך, נמנע מגזירת מאסר בפועל, והסתפק בענישה מותנית ובפסילת רישיון בפועל בת שנתיים.

ב"כ המערער מלין על חומרת העונש ובפרט על רכיב הפסילה, וטוען, כי לא היה מקום לפסול את רישיונו של המערער לתקופה כה ארוכה. על בית משפט קמא היה להתחשב במערער בשל עברו הקל גם באורך תקופת הפסילה, ולא רק בהימנעות מעונש מאסר בפועל. עוד טען כי העבירה בגינה נידון מלכתחילה לעונש פסילה היתה עבירה פעוטה, והמערער ריפא את הפגם. בנוסף, למערער צורך מיוחד ברישיון, בהיותו מתגורר בפזורה ולא ניתן להסיע את ילדיו לטיפול רפואי, או לקנות מוצרים בסיסיים, ללא רישיון.

ב"כ המערער הציג פסיקה מקבילה, בה נידונו נאשמים בעבירות דומות לעונשי פסילה מקלים הרבה יותר. במהלך הדיון הוסיף וטען כי, המערער נקלע למצב כלכלי קשה והוכרז כפושט רגל, ועל רקע מצבו, לא הצליח לחדש את רישיון הנהיגה שלו, וזאת הסיבה לנהיגה בזמן פסילה.

ב"כ המשיבה מתנגד לקבלת הערעור, וטוען כי יש ליתן משקל לעובדה שמדובר בשתי עבירות, ובנוסף לנהיגה בפסילה, נהג המערער גם במהירות מופרזת. העונש שהושת עליו אינו עונש חורג מהסביר, ואין מקום להתערב בו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל.

העונש שהושת על המערער נמצא במתחם העונש ההולם. עם זאת, לטעמי היה מקום, על רף המתחם, להביא בחשבון יותר את עברו של המערער, אשר אינו מכביד, באופן יחסי לוותק הנהיגה שלו ולגילו המתקדם, וכן את נסיבות חייו.

אשר על כן אני מפחיתה מעונש הפסילה ומעמידה אותו על 15 חודשים.

יתר רכיבי גזר הדין יעמדו על כנם.

ניתן והודע היום,  כ' שבט תשע"ג, 31 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: